TheMarker – מאת מיכל רמתי, אשר שכטר ודפנה מאור – יוני 2010

נורווגיה

היסטוריה נפט בים הצפוני התגלה כבר בשלהי המאה ה-19, אך רק באמצע המאה ה-20 חולקו שטחיו במסגרת הסכמים בין המדינות שלהן תביעה טריטוריאלית, והחיפושים והקידוחים החלו. בנורווגיה החלו חיפושי הנפט ב-1966, וב-1969 התגלו השדות הגדולים הראשונים. ב-1971 החלה ההפקה בשדה הנפט הגדול הראשון, אקופיסק. ממשלת נורווגיה שמרה בתחילה על זכויות ההפקה במדינה כשהקימה חברת נפט ממשלתית, סטאטויל, והעניקה את זכויות הקידוח וההפקה לחברות המקומיות נורסק הידרו וסאגה פטרוליאום. ב-1990 הקים הממשל קרן ההשקעות הממשלתית שאליה מנותבות כל ההכנסות מנפט, המשמשת לחיסכון לעתיד.

מודל החלוקה בין הממשלה למגזר הפרטי חברת הנפט הממשלתית, סטאטויל הידרו, (מיזוג בין סטאטויל לנורסק הידרו התבצע ב-2007) שולטת ב-80% מהפקת הנפט והגז בנורווגיה. הממשל מחזיק ב-67% מהחברה. לחברות הנפט הבינלאומיות הגדולות יש נוכחות בהפקת הנפט בנורווגיה, אך רק באמצעות שותפויות עם סטאטויל. קונוקו פיליפס מפעילה את צינור הנפט הגדול המחבר בין נורווגיה לאנגליה. אקסון מוביל וסטאטויל הידרו מפעילות את שני מתקני זיקוק הנפט העיקריים.

הלאמה/הפרטה מגזר הנפט בנורווגיה נשלט על ידי הממשל מהרגע הראשון – עם הקמת סטאטויל ב-1972 בבעלות ממשלתית מלאה, כדי להשתתף בהפקת הנפט. באותה שנה נקבע כי על הממשל להחזיק ב-50% מכל פרויקט הפקת נפט וגז. במהלך השנים הופחתה שליטת הממשל. ב-1985 הוקם גוף ניהול רישיונות הנפט (sdfi), המחזיק בבעלות ישירה במרבית שדות הנפט והגז, כמו גם במתקנים, ומנהל את רישיונות ההפעלה וההפקה. ב-2001 הוחלט למכור 21.5% מאחזקות sdfi, מרביתן לסטאטויל, שהונפקה בבורסת אוסלו באותה השנה. הממשלה מחזיקה עדיין ב-67% מסטאטויל.

השפעות על הכלכלה והחברה:

• גילויי הנפט הפכו את נורווגיה ממדינת דייגים לאחת המדינות העשירות בעולם, במונחים של תמ”ג לנפש, ולפיתוח של מדינת רווחה משגשגת

• מגזר הנפט לא רק העשיר את המדינה בהכנסות מנפט, אלא יצר מגזר חדש המעסיק עשרות אלפי עובדים.

• נורווגיה עשירה במשאבי טבע רבים ואינה נסמכת על דלק מאובנים למרבית צריכת האנרגיה שלה – כ-98% מהחשמל בנורווגיה מיוצר באמצעות תחנות כוח הידרו-אלקטריות.

• חיסכון ההכנסות מנפט מאפשר לנורווגיה לשמור על איזון תקציבי ולספוג זעזועים כלכליים.

• תלותה של נורווגיה בנפט גבוהה מאוד – 30% מההכנסות של המדינה – ויתרותיה מידלדלות והולכות.

מה עושה המדינה עם ההכנסות בעבר שימשו ההכנסות מנפט להשקעה מיידית בתשתיות, בחינוך, בבריאות ובמערכות סעד ורווחה מהמתקדמות בעולם. בשנות ה-90 החליט הממשל כי יש לחסוך בשל הציפייה להידלדלות הנפט והגז, ולא להשקיע את כל הכסף בהגדלת הצריכה הפרטית. המדינה חוסכת כמעט את כל הכנסותיה מנפט בקרן הפנסיה הממשלתית, המכונה “קרן הנפט”, ומחזיקה כיום כ-440 מיליארד דולר שנחסכו מתמלוגי הנפט בים הצפוני.

רוסיה

היסטוריה רוסיה נהפכה לאימפריית סחורות בתחילת המאה ה-19 הודות למצבורי הפחם, הנפט הגז הטבעי והזהב הגדולים שבשטחיה. מצבורי הנפט באזרבייג’אן הפכו אותה ליצרנית הנפט הגדולה בעולם, ובתחילת המאה ה-20 כבר היתה אחראית לכמחצית מתפוקת הנפט העולמית.

הלאמה/הפרטה במאה ה-19 עודדה הממשלה יוזמה פרטית, וב-1812 הורשו הנתינים לחפש ולכרות זהב וכסף כרצונם, בתמורה לתמלוגים לבנק הממשלתי. כל אוצרות הטבע הולאמו לאחר המהפכה הקומוניסטית. לאחר פירוק בריה”מ, בתקופת בוריס ילצין, עברו מרבית המשאבים תהליך הפרטה מהיר ונמכרו במחיר נמוך לגורמים פרטיים שלימים זכו לכינוי אוליגרכים. עלייתו לשלטון של הנשיא ולדימיר פוטין סימלה את סוף שלטון האוליגרכים, ובמסגרת המאבק בהם הלאימה רוסיה חלק גדול ממשאבי הטבע שלה.

מודל החלוקה בין הממשלה למגזר הפרטי תחת פוטין, החלה רוסיה לחזור בה מההפרטה שהתרחשה בתקופת ילצין. הממשלה מחזיקה כיום בבעלות על 50% ממניות ענקית הגז גזפרום, המייצרת כ-20% מתפוקת הגז הטבעי העולמית, וב-75% ממניות ענקית הנפט רוזנפט. בראשות שתי החברות עומדים מקורבים לשלטון. את שליטתה ב-25% מאספקת הגז של אירופה, ניצלה מאז רוסיה כמה פעמים במסגרת מאבקי כוח עם מדינות שכנות.
השפעות על הכלכלה והחברה

• ההכנסות סייעו לבריה”מ להביס את הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, לשמור על מעמדה כאימפריה בתקופת המלחמה הקרה ולפרוע את החובות לאחר התפרקותה.

• אוצרות הטבע הפכו את רוסיה למטרה עבור צבאות של מנהיגים זרים – מנפוליאון ועד היטלר

• ההכנסות איפשרו לה להתאושש במהירות מהמשבר שעברה ב-1998 וליהנות מכמה שנים של צמיחה חזקה, הודות לעלייה במחירי הנפט

• התלות בסחורות הפכה אותה גם לפגיעה למשברים כלכליים, שמובילים לירידה במחירים.

מה עושה המדינה עם ההכנסות רווחי הנפט, שאיפשרו לה ליהנות במשך שנים מעודף תקציבי, שימשו לפיתוח תעשיות ומגזרים שאינם קשורים לסחורות – כמו טכנולוגיה – ולמחיקת חובות. חלק מרווחי הנפט הופנו לקרן חירום, שנועדה לאפשר לרוסיה לחסוך את הכספים ולאזן את תקציבה במקרה שמחיר הנפט יצנח.

סעודיה

תעשיית הפקת הנפט של סעודיה עברה פיתוח מואץ בשנות ה-30 על ידי חברות אמריקאיות, בראשן סטנדרד אויל של ג’ון רוקפלר, תחת זיכיון ממשלתי. בשנות ה-50 איים מלך סעודיה להלאים את החברה, אך במקום זאת הגיע להסכם שיתוף רווחים.

עד שנות ה-80 הגדילה סעודיה את אחזקותיה בחברה, שנקראת כיום סעודי ארמקו, וכיום היא בשליטתה המלאה. ארמקו היא חברת הנפט הגדולה ביותר בעולם, והיא שולטת בשדות הנפט הגדולים בעולם – ביבשה ובים. הכנסותיה ב-2008 נאמדות ב-233 מיליארד דולר. הנפט מכניס 45% מהתמ”ג של סעודיה, שלמרות התמ”ג הגבוה לנפש שלה יחסית למדינות ערב סובלת מפערים כלכליים חברתיים גדולים.

איראן

אחת מיצרניות הנפט והגז המובילות בעולם, ובעלת עתודות הנפט השלישית בגודלה בעולם. מגזר הנפט והגז שלה מנוהל על ידי חברת הנפט הממשלתית ונשלט על ידי משרד הנפט.

המדינה היתה אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם כבר בתחילת המאה ה-20, ובשנות ה-70 כבר הגיעה תפוקת הנפט שלה ליותר מ-5 מיליון חביות ביום. ואולם מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, אשר הובילה לצניחה פתאומית ברמת התפוקה, לא הצליחה איראן לחזור לרמות התפוקה שקדמו למהפכה. איראן היתה ממייסדות ארגון אופ”ק (ארגון המדינות המיצאות נפט), ובמסגרת חברותה בארגון היא גם מחויבת לעמוד במכסות תפוקה מירביות.

ארה”ב

הכלכלה הגדולה בעולם ידועה כצרכנית הגדולה ביותר של אנרגיה בעולם, אך היא גם אחת היצרניות הגדולות ביותר של נפט גולמי וגז טבעי. רכישת אלסקה ב-1867 מידי רוסיה תמורת 7 מיליון דולר הניבה לארה”ב רווחים אדירים – שכן אדמות אלסקה עשירות במחצבים, כולל זהב ונפט.

הבהלה לזהב במאה ה-19 ביססה את התפשטות ארה”ב למערב. יצירת תעשיית הנפט בארה”ב עיצבה את פני החברה והתעשייה בארה”ב, והיתה בסיס לפיתוח התעשיות הכבדות שהיו אחד הגורמים המסייעים בניצחון ארה”ב במלחמות העולם. מאחר שארה”ב צורכת יותר אנרגיה משהיא מפיקה, כלכלתה נהפכה תלויה יתר על המידה ביבוא של נפט, ותקופות של מחסור ועליית מחיר הנפט פגעו קשות בכלכלתה.

תעשיית הנפט האמריקאית היא פרטית. הממשלה מוכרת זיכיונות לקידוח והפקה תמורת תמלוגים. מחלוקת קשה התעוררה בעשור האחרון סביב סובסידיות והטבות מס שניתנו בעבר לחברות הנפט. ממשל אובמה מנסה לבטל פטור מתמלוגים שניתן לחברות הנפט בתקופת ממשל קלינטון. מחלוקת נוספת קיימת בעניין הקידוחים בשמורות טבע באלסקה.

קנדה

היסטוריה כבר ב-1672 החלה כריית פחם באי קייפ ברטון, תחת רישיון מהמלך לואי ה-14. במאה ה-18 התגלו גם מצבורי ברזל ונחושת בקוויבק, וחולות ביטומניים (שמהם מפיקים נפט) במחוז אלברטה וססקצ’ואן. במחצית השנייה של המאה ה-19 שינו גילויי זהב, גז טבעי ונפט בקולומביה הבריטית את גורל הכלכלה הקנדית והפכו אותה ליצואנית מובילה של סחורות ומינרלים.

הלאמה/הפרטה במאות הקודמות גרפו יזמים זריזים רווח מניצול המשאבים הטבעיים של קנדה. בהדרגה עברה השליטה לידי הממשלות המקומיות, המשמשות שותפות של החברות הפרטיות. בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו שלטונות המחוזות להקים חברות משלהן, במסגרת גל שנועד להחזיר את המשאבים לבעלות המדינה, ובמקביל לבלום את העלייה במחירי הנפט. קנדה השתלטה על פעילות חברת הנפט הצרפתית אקוויטיין במערב קנדה וחסמה את רכישת הום אויל הקנדית על ידי אשלנד האמריקאית.

ב-1975 הוקמה חברת פטרו-קנדה הממשלתית, שעסקה בפיתוח חולות הזפת של אלברטה ורכשה נכסים של חברות זרות בקנדה. משבר האנרגיה בשנות ה-70 ועלויות ייצור גבוהות משל חברות בינלאומיות, שמו קץ להלאמה. פטרו-קנדה הופרטה ב-1995 והממשלה מכרה את המניות האחרונות ב-2004. ב-2009 הכריזה פטרו-קנדה על מיזוג עם סאנקור אנרג’י, שיצר את חברת הנפט הגדולה בקנדה. מאז הפרטתה חזרה החברה לרווחיות.
מודל החלוקה בין הממשלה למגזר הפרטי לפי חוקת קנדה, הפדרציות מחזיקות בבעלות על המחצבים הטבעיים שבגבולותיהן, ומחכירות את זכויות הפיתוח לחברות פרטיות. חלק מהממשלות המקומיות משמשות במקרים מסוימים גם שותפות של החברות המפתחות את המחצבים. הממשלה הפדרלית היא הבעלים של מחצבי המינרלים והנפט בצפון קנדה ושדות הגז והנפט השוכנים במים הטריטוריאליים שלה.

השפעות על הכלכלה והחברה

• קנדה נהפכה מכלכלה חקלאית ברובה לאחת הכלכלות הגדולות והחשובות וליצואנית אנרגיה מובילה. ההכנסות הובילו לפיתוח תשתיות ומערכות ציבוריות מהמדרגה הראשונה.

• התלות הגדולה במשאבים (נפט, גז ועץ מהווים 12% מהתמ”ג של קנדה) השפיעה באופן משמעותי על החברה הקנדית. מאחר שרוב המחצבים מרוכזים במערב, היו אזוריה המזרחיים עניים יותר. במטרה לפתור בעיה זאת, אילצה ממשלת קנדה את פרובינציות המערב למכור נפט במחירים מסובסדים לפרובינציות המזרחיות.

• המחלה ההולנדית: עליית מחירי האנרגיה בעשור הקודם, שהובילה לשגשוג המגזר בקנדה, גרמה לייסוף חד ולפגיעה במגזרי הייצור האחרים.

• חוסר היציבות של מגזרי הסחורות, שהפכו את כלכלת קנדה לפגיעה יחסית בפני משברים עולמיים בשנים קודמות, הובילה למעורבות גדולה יחסית של הממשלה בכלכלה.

• ארגונים סביבתיים טוענים כי פריחת תעשיית הכרייה וגילויי שדות נפט נוספים מובילים לפגיעה חמורה בסביבה ולזיהום.

מה עושה המדינה עם ההכנסות? ההכנסות נשארות ברובן (לאחר חלקו של המגזר הפרטי) בידי הממשל המקומי, ולפיכך המרוויחים העיקריים הם המחוזות המערביים. המחוזות מחלקים את ההכנסות בין התקציב השוטף שלהם, קרנות חיסכון ארוכות טווח ותשלום שנתי לתושביהם.

ברזיל

היסטוריה שדה הנפט הראשון התגלה בברזיל ב-1892. בשנים הראשונות מגזר הנפט היה בעיקרו בשליטת חברות זרות, שהפיקו כמויות קטנות. ב-1940 הוגברה הפקת הנפט, וב-1953 – בהובלת הנשיא ז’טוליו ורגס – הוקמה חברת הנפט הממשלתית פטרובראס (פטרוליאו בראסילרו). בשנות ה-60, כשמאגרי הנפט היבשתיים החלו להתייבש, פנתה פטרובראס לחיפושים ימיים וקידוחים תת-ימיים. בשנות ה-90 כבר נחשבה ברזיל אחת המומחיות הגדולות בעולם להפקת נפט מקידוח ימי עמוק.

ב-2007 החל גל גילויים גדול של מרבצים תת-ימיים. שלושה מרבצים גדולים התגלו בתוך שלושה חודשים כ-300 ק”מ מחופי ריו. לפי תחזיות, פיתוח האזור צפוי לדרוש עלויות מצטברות של כ-600 מיליארד דולר, בשל הטכנולוגיה המורכבת הנחוצה לקידוח והפקת נפט בעומק רב.

מודל החלוקה בין הממשלה למגזר הפרטי ממשלתו של לולה דה סילבה מנסה להעביר בקונגרס כעת חוק חדש שישנה את מבנה הבעלות והרישוי במגזר הנפט. לפי ההסדר הקיים, סוכנות הנפט הלאומית anp מפקחת על זיכיונות החברות. מפעילות פרטיות מוכרות את הנפט שהן מפיקות, ומעבירות 5%-10% מההכנסות לממשלה. בנוסף, הן משלמות מס של 10%-40% על ההכנסות משדות נפט גדולים, בהתאם להיקף, מיקום, עומק וגיל הקידוחים.
הלאמה/הפרטה חברת הנפט הממשלתית פטרובראס הופרטה באופן חלקי – 60% ממניותיה נסחרות בבורסה.

השפעות על הכלכלה והחברה

• פיתוח תחום הנפט הוביל את ברזיל לצמיחה כלכלית מואצת ולפיתוח ענפי תעשייה נוספים. הוא איפשר לה לפרוע חובות ולהילחם בעוני.

• תלותה בנפט עדיין לא רבה מדי: יש מגזר חקלאי גדול, וברזיל התמודדה עם כמה ממשברי הנפט הגדולים בהצלחה יחסית.

• חוק חדש יחלק את הנפט בין הרשויות המקומיות והמחוזות – לפי תפוקתם היחסית. בערים הגדולות – ריו דה ז’נירו וסאו פאולו – משמשות ההכנסות מנפט לפעילות השוטפת, והן חוששות לפגיעה בהכנסותיהן (הנפט אחראי ל-15% מההכנסות השנתיות של ריו, אך החוק החדש צפוי לצמצם את התמלוגים מ-4.1 מיליארד דולר בשנה ל-130 מיליון דולר בשנה בלבד).

מה עושה המדינה עם ההכנסות? השימוש שעושה הממשל בהכנסות שנוי במחלוקת בברזיל כיום. חלק גדול מועבר כאמור לממשלות מקומיות. ההכנסות מנפט סייעו לריו להציל את מערכת הפנסיה שלה, והעלו את האג”ח שלה לדירוג השקעה בסטנדרד אנד פור’ס – היחידה מבין ערי ברזיל שזכתה לכך. ברזיל מנצלת את הכספים לייצוב מאזניה ולפעילותה השוטפת. כיום יש פלגים בפרלמנט הקוראים לחיסכון של חלק מכספי הנפט ולהשקעה בתשתיות ובחינוך, תוך נסיון לחקות את המודל הנורווגי.

מקסיקו

היצוא המרכזי של מקסיקו, השכנה הדרומית של ארה”ב, הוא נפט. היא אחת המפיקות הגדולות של הזהב השחור. עד שנות ה-30 כל הפקת הנפט במקסיקו התבצעה על ידי חברות זרות. מאבקי עובדים בשנות ה-30 הובילו לסדרת תביעות נגד חברות הנפט, אך לבסוף התערב הנשיא דאז, לזארו קרדניאס, והלאים את כל מגזר הנפט והגז.
כל הפעילויות אוחדו אז במסגרת חברת הנפט והגז הממשלתית פמקס, שמספקת כ-40% מהכנסות הממשל במקסיקו. מאז צמח מגזר הנפט והגז במקסיקו בהתמדה. ב-1957 נהפכה מקסיקו ליצואנית נטו, כשיעד היצוא המרכזי שלה הוא ארה”ב. עם זאת, ב-2004 הגיעה תפוקת הנפט במקסיקו לשיאה, וגם הרזרבות החלו להידרדר.

ונצואלה

במאי 2009 השתלט המשמר הלאומי של ונצואלה על עשרות מתקני קידוח של חברות נפט מקומיות וזרות אשר פועלות במדינה. למרות שנים של הכנסות שיא מנפט, חברת הנפט הלאומית של ונצואלה שקעה בחובות כבדים. שנתיים קודם לכן סיים הנשיא הוגו צ’אווס להלאים את שדות הנפט האחרונים במדינה שהיו בבעלות זרה, ואף שהבעלות עליהם עברה לחברת הנפט הלאומית – היא המשיכה לרשום הפסדים.
“הנפט שייך לכל הוונצואליאנים”, הכריז צ’אווס. ההכנסות האדירות מנפט נוצלו על ידי משטרו של צ’אווס להשקעה במערכת החינוך, אך גם להגברת הצריכה הפרטית. ונצואלה, שהיא אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם במאה האחרונה, עדיין היתה נתונה ברבעון הראשון של השנה במיתון קשה. בעקבות מדיניות הממשלה, המשקיעים הזרים בתחום האנרגיה עזבו בהמוניהם.