שלושה אלמנטים נחוצים לקיומו של מאגר מפיק בכמויות מסחריות הם נקבוביות, חדירות ולחץ. נקבוביות: אחוז הנפח הנקבובי. חדירות: מידת היכולת להעביר נוזלים. לחץ: לחץ הזורמים בתוך נקבוביות המאגר. במילים אחרות, הנקבוביות פירושה מידת יכולת הסלע לאגור נוזלים. אפקטיביות של תכונה זו נמדדת בנפח נקבובי המקשר בין נקבוביות הסלע, כלומר הנקבוביות לבדה אינה מספיקה לחיזוי קיומו של מאגר נפט/גז, אלא חייב להיות שביל שיאפשר מעבר זורמים בין הנקבוביות. חדירות היא מידת יכולתו של הסלע להעביר דרכו זורמים וזוהי תכונת שמיוחסת באופן ישיר לתצורה גיאולוגית. לחץ הוא מידת הכוח שמפעיל הזורם על נקבובית המאגר. הלחץ בתוך המאגר משתנה עם הזמן ולכן יש צורך בהגדרת אינדיקטור מסוים שישמש כקו מנחה, במקרה זה הלחץ שנמדד לראשונה במאגר (initial pressure). על מנת להבין כיצד שלושת התכונות הללו פועלות יחדיו, נשתמש בדוגמה של ספוג רגיל. ספוג יעיל הוא ספוג בעל נקבוביות וחדירות טובה, תכונות המאפשרות לו לספוג את הנוזלים, כלומר לאגור אותם. אך כיצד ניתן להוציא את הנוזלים? במקרה של ספוג קל מאוד לעשות זאת, מכיוון שהפעלת לחץ על הספוג בכל מידה שהיא גורמת לשחרור נוזלים. בהשוואה לספוג, הטבע פחות מסביר פנים, בייחוד כאשר מדובר בהפקת משאבים. תעשיית נפט וגז מצאה דרכים רבות להגברת הנקבוביות במטרה להגביר את לחץ הזורמים במאגר. השיטה הנפוצה ביותר להגברת הנקבוביות היא שבירה הידראולית של מבנה היעד. השיטה כוללת הזרקת חומר מזרז, בד”כ תערובת חומצות מלח, אל תוך המבנה המיועד להפקה. בנוסף לתערובת, מזריקים כמויות גדולות של מים בלחץ גבוה. שילוב זה של תערובת ולחץ הוא אמצעי יעיל ביותר להגברת הנקבוביות. אולם אין די בכך, כיוון שללא בקרת לחץ נכונה בבור הבאר, יעילותה של הנקבוביות המוגברת מוטלת בספק. אחת השיטות להנמכת לחץ היא קידוח בארות הזרקה שישמשו לאחסון חלק מזורמי המאגר ולעיתים אף להגברת זרימתם של נפט/גז אל תוך בור הבאר. הפיתרון הטוב ביותר לבקרה נכונה של לחץ בתוך הבאר היא שמירה על הלחץ הראשוני במאגר לאורך זמן רב ככל האפשר. לדוגמה, בקבוק ספריי ציור מיוצר עם שסתום המשמש לבקרת שיעור הזרימה. במידה ונסיר את השסתום מן הבקבוק, ניוותר ללא מנגנון ויסות לחץ ויהיה לנו קשה לנצל את הספריי בייעודו המקורי. מאפיינים דומים ניתן לייחס לבאר נפט. ניתן לפתוח לגמרי את הבאר ולהפיק ממנה תוך זמן קצר ובכמויות גדולות, אך המפתח לתפוקה בשיעור המרבי הוא השימוש בתכונות הנקבוביות, החדירות והלחץ ככלי לבקרת תהליך ההפקה.