קבוצת כימיקלים סינטטיים חסרי ריח, בלתי רעילים, בלתי דליקים ואדישים מבחינה כימית. ה-CFC סונטזו לראשונה ב-1892, אך לא נמצא להם שימוש עד שנות ה-20 המאוחרות במאה ה-20. יציבותם ותכונותיהם בלתי מזיקות במיוחד הטמיעו את CFC כחומרי הדף בבקבוקי תרסיס, כחומרי קירור במקררים ומזגנים, כחומרי ניקוי ובייצור אריזות קלקר. כיום ידוע שהם מהווים את אחד הגורמים להדלדלות שכבת האוזון. כאשר חומרי CFC משתחררים לאטמוספירה, הם נסחפים בקצב איטי אל הסטרטוספירה, ושם, בהשפעת קרינה אולטרא-סגולה מן השמש, הם מגיבים עם אוזון (O3) ליצירת אטומי כלור חופשיים (Cl) ומולקולות חמצן (O2), ובדרך זו הורסים את שכבת האוזון המגנה על פני כדור הארץ מקרינת שמש אולטרא-סגולה. הכלורין המשתחרר במהלך פירוק האוזון עדיין מסוגל להגיב עם האוזון, דבר שהופך את CFC למסוכן במיוחד לסביבה. חומרי CFC יכולים לשרוד באטמוספירה יותר ממאה שנים. כיום מפתחים תחליפים לחומרי CFC ומתבצעים מגוון מחקרים לאיתור הדרכים לסילוקם.