קיימות שתי שיטות לאומדן הנזק מפליטת מזהמים הפוגעים בבריאות האדם:

שיטת העברת תועלות Benefit Transfer)) – שיטה זו כוללת שימוש בממצאי מחקרים שנעשו בעולם וניתוח הממצאים לפי ערכים מסבירים, כגון: סקטור, תוצר לנפש, צפיפות אוכלוסיה, גודל אוכלוסיה מושפעת, מקור זיהום, אחוז אוכלוסיה חלשה (זקנים וילדים) שיש בכוחם להסביר את השונות בתוצאות המחקרים. תוצאות השיטה מאפשרות למקבלי ההחלטות לבצע התאמה של ערכי הזיהום במקום מסוים, לפי התאמת המשתנים המסבירים למאפיינים של המקום הנבדק. שיטה זו מקובלת במדינות שונות ויעילה (אומדן טעות לא גבוה) במצבים של תקציב מוגבל ו/או לוח זמנים קצר.

שיטת תגובה-מינון (Dose-Response) – שימוש בפונקציות של תחלואה ותמותה האומדות את הקשר בין חשיפת הציבור למזהם מסוים בריכוזים שונים, לבין כמות התחלואה והתמותה. לצורך זה נדרש לכמת את ערכי הסימפטומים של התחלואה ויותר מכך את הערך הכלכלי של חיי אדם. ערכים אלו נקבעים על סמך סדרת הנחות שונות אשר עשויות להניב תוצאות שונות. כך למשל, היום לפי נוהל פר”ת ערך חיי אדם בישראל הוא כ-4.5 מלש”ח. בעבודה של חברת כיוון ופרופ’ בקר נעשה שימוש בערך של 6.64 מלש”ח ואילו לפי חישובי ה-OECD, הערך צריך להיות 9 מלש”ח. בעבודה זו לא נעשה שימוש במתודולוגיה זו ועל כן לא נדרשה הוועדה לסוגיה זו.